א    🔗

בעשירי לחודש העשירי, בשנת תרל"ח, עזבתי את העיר אודיסה, אחרי נוחי שם שלושים יום, ללכת הלאה למסעי ארצה רומניה, הארץ אשר ישבו שם בני ישראל לבטח ימים רבים, כל ימי היות הרומנים סרים למשמעת מלכי תורקיה. ומאז יצאו הרומנים מעבדות לחרות ויהיו לעם חופשי, ויהפוך לבו לשנוא את העם היושב לבטח בקרבם, ויהי יעקב למשיסה ישראל לבוזזים. כהמות גלי הים המו מחשבותי בקרבי, בשבתי במרכבת הקיטור. – – – ותבוא בי רוח השירה ותשם דבריה בפי ואחרות עלי לוח בעט־עופרת לאמור:

עַד מָתַי אֲדנָי צָרִים יְנָאֵצוּ?

עַד מָתַי עַל עַמְךָ סוֹד יַעֲרִימוּ?

הַמְעַט אֲשֶר שָׂרְפוּ, טָבְחוּ, נִפֵּצוּ?

הַמְעַט שָלְחוּ יַד, הִשְׁמִידוּ, הֶחֱרִימוּ?

עַד מָתַי, עַד מָתַי תַּבִּיט כָּל אֵלֶה,

תִּתְאַפֵּק תַּחְרִישָׁה אֵל עֹשֵׂה פֶלֶא?

\[תפוס רעיונות כאלה בא אב"ג לעיר יאסי, שם התארח במשך עשרה ימים בביתו של מ. הוניגמאן, בנו של ריע נעוריו, ר' אברהם הוניגמאן, שהיה חזן בבית־הכנסת הגדול בלבוב, ונכדו של ר' יוסף ב"ר בצלאל, המורה־הוראה בקונסטאנטין־ישן ומורו של גוטלובר בתלמוד ופוסקים. הוניגמאן הנכד כיהן כקאנטור (חזן) בבית־הכנסת של הנדבן יעקב ניישאץ, אשר\] מלבד בית־הכנסת במקהלות שיסד בביתו כוננה ידו גם בית־חינוך ליתומים, ואת הרב החכם הנכבד הר"ר מתיתיהו שמחה ראבנר שם לסוכן על הבית בתור דירקטור, הוא יורה דעה ויבין שמועה אל הילדים האלה המחונכים תחת ידו וההולכים לבית־ספר הכללי ללמוד שם שפת הארץ ויתר הלימודים הנחוצים. העיר יאסי מצטיינת מרוב ערי רומניה ביתרון הכשר דעת, ומאז באו לגור שם משכילים הרבה מערי גאליציה, וברוחב בינתם וכשרון מעשיהם עשו עושר ויעלו מעלה ונשמע קולם בעיר, גרשו מפניהם מעט־מעט את חושך החסידות הצבועה אשר פרשה כנפיה על הארץ הזאת בימים הראשונים, ויזרעו אור. משכילים רבים מצאתי בעיר הזאת ההולכים לרוח הזמן והיהדות יחד, עוסקים בתורה ובחכמה ובדרך־ארץ, יודעים לשון וספר עמם ועמים אחרים, אוהבי השכלה ומחזיקים בידה. גם סופרים מצויינים מצאתי שם, כמו החכם המפואר הר"ר מתתיהו שמחה ראבנר אשר זכרתי, הוא מוציא לאור מכתב־עתי 'זמרת הארץ' חוברת אחת לתקופת השנה (וזה יצא ראשונה תקופת האביב בשנת 1872), ושם מאמרים ושירים הרבה מאת המו"ל ראויים לתהילה. והחכם המליץ השלם הר"ר משולם זלמן גולדבוים, אשר הוציא לאור בשנת 1873 את ספרו היקר והנכבד מאוד 'יהודה האיסי'. כן מצאתי שם את החכם דוקטור קארפּל ליפּה, אשר כבר נודע לי שמו הטוב מכתבי העיתים, ועוד משכילים ונבונים. אחת היא אשר נפלא בעיני והבין לא אוכל, מדוע אין בעיר הגדולה הזאת בית־ספר מיוחד לבני ישראל? – – –

[במלאת לאב“ג 67 שנים, בי”ח לחודש טבת, באו לברכו משכילי יאסי, ואחדים הגישו לו שירים בעברית ובגרמנית. – עתה הוא קורא שנית בעיון את ספרו של איל“ה ‘רומניה ואמריקה’ ומסכים עמו, ‘כי רק מבתי־הספר תצמח ארוכה לישראל ברומניה’. הוא רק תמה מדוע לא יסדה החברה ‘אגודת ציון’ בית־ספר ביאסי. ברם לאור פעולותיה הברוכות של החברה, ניתן לשער, כי היתה סיבה נסתרת לדבר. מאז כתב איל”ה את ספרו (1874) גדלה החברה והתפשטה גם לערים אחרות, ויש תקווה כי עוד תפעל רבות לטובת יהודי רומניה].

 

ב    🔗

ביום כ“א לחודש טבת (15 (27) דצמבר) באתי לבוקארסט, סרתי אל בית תלמידי המשכיל הח' אברהם גולדפאדן, אשר יסד לו בעיר הזאת במת־ישחק (טעאטער) לבני ישראל בשפת יהודית־אשכנזית המדוברת בעם (זשארגון), וידו עשתה חיל לנטות אוזן לדלת העם ההולך שובב בדרך לבו, לשמוע מוסר השכל במעטה שחוק נעים ומתקבל אל הלב. ויהי כראותי, כי אין בבית תלמידי חדר מיוחד למעני, שלחתי לבקש לי בית מעון, ונמצא לי חדר יפה ומהודר בעד מאה פראנק לחודש. – – ואצא לראות את העיר ואת אנשיה, כי גדולה ואנשים בה הרבה, וגם יהודים כחמשת אלפים משפחות, מלבד היהודים הרבים אשר באו שמה בעת ההיא מרוב ערי רוסיה וגאליציה, בסיבת המלחמה אשר פרצה בין ממשלתנו האדירה, ממשלת רוסיה, ובין ממשלת טורקיה, ויבואו שמה אנשים מכל קצות הארץ כדי ארבה לרוב, לעשות מסחר וקניין בכל צרכי הצבא, ותימלא הארץ אותם, וביחוד מלאה מהם העיר בוקארסט, אשר על כן גם היוקר גדול בעיר וגם בית לדור כבד למצוא אם לא במחיר רב. במלון הנקרא ‘האָטעל בולוואר’, אשר שמה ייאספו אל בית משתה הקפה האורחים מכל הארצות, מצאתי הרבה אנשים מארץ מולדתי מיודעי ומכירי. – – בערב הלכתי אל היכל ה', אשר לא רחוק הוא מבית מלוני, והנה מצא חן בעיני, כי נחמד הוא למראה והדרת קודש חופפת עליו, ואשמע קול אדיר ונעים, קול הש”ץ המנעים זמירות ה' ווייסה, אחד מגדולי החזנים אשר שמעה אוזני, וגם את הרב המטיף דוקטור בק ראיתי שם, ויקדם פני בברכת שלום ביום השבת, שברכו בו חודש שבט, שמעתי את דרשתו ותמצא חן בעיני, כי דובר צחות ומישרים הוא, איש נבון וחכם מחניכי בית־המדרש אשר בעיר ברסלוי. – – במשך ימי שבתי בבוקארסט ביקרתי את בית־הספר לעדת ישראל תחת השגחתו, ניסיתי ובחנתי את התלמידים, ולשמחת לבי מצאתי כי עשו חיל בלימודם.

גם היהודים הספרדים מגורשי שפּניה, אשר נאחזו שמה כחמש מאות משפחות, והם רובם עשירים גדולים, יש להם שני בתי־כנסיות ובית־ספר גדול למראה ומסודר יפה. הייתי ביום השבת בבית־הכנסת הגדול שלהם, והנה טוב רואי ובנוי לתלפיות, אין קול צעקה ואי־סדרים בבית הזה, כמו ברוב בתי כנסיות של היהודים האשכנזים, איש־איש עומד או יושב על מקומו ולא יטייל בבית אנה ואנה. אולם במנגינות החזן לא מצאתי נועם, לא לקחה אוזני שמץ מחכמת הנגינה, מנגינותיו לא תואר ולא הדר להנה, סובב הולך הניגון על טון אחד, והגה יוצא מגרונו של החזן על דרך הישמעאלים. אוזני אשר הסכינה לשמוע שיר החזנים למיניהם, מן הישנים אשר בבתי־כנסיות האשכנזים ובתי־מדרשות החסידים עד החדשים, המזמרים במקהלות בהיכלי הוד והדר, לא יכלה להבחין בנגינת החזן האיספּאניולי הזה בין נוסחת ‘ישתבח’, על דרך משל, לנוסחת ‘יוצר אור’ ו’אהבה רבה' (או ‘אהבת עולם’), בין ‘פסוקי דזמרה’ לנוסח שמונה־עשרה ברכות וכו'. כל הנוסחאות שוות ודומות זה לזה, והכול הולך אל מקום אחד והרים קול וזעק ואין נחת.

[גוטלובר ביקר בבית־הספר לעדת הספרדים ובחן את התלמידים, שהוכיחו ידיעה רבה בספרי הקודש ובדקדוק הלשון. מנעוריו הסכין להביט על היהודים הספרדים בעיני חמלה ורחמים, בעבור היותם מעוּנים בעבר ‘ביד מרצחים יונקי־בוזי־ציון’, שגירשום מארץ מולדתם. ואולם אחרי שראה את עדת הספרדים בבוקארסט, את גביריהם ושועיהם המתנשאים ברוב עושרם על היהודים האשכנזים, הגדולים וטובים מהם בתורה, בחכמה ובגמילות חסדים, ‘נפלה (בקרב לבו) מעל ראשם העטרה שאינה הולמתם’. ביהדות אשכנז וליטה קמו בדורות האחרונים חכמים ומלומדים ואנשי מופת (מונה רבים בשמותיהם), אפילו בעדת האשכנזים בעיר בוקארסט, שאינה מצטיינת בהשכלתה], יציצו שם כשושנים בין החוחים קצת משכילים דורשי שלום עמם וספרותם, – – אשר עינם ולבם לטובת בית ישראל, ומעדת הספרדים לא נודע לי אף אחד אשר ידאג לעמו ולמצבו המוסרי והמדיני, וגם את השר היקר הר“ר בנימין פראנקלין פיצוטי, אשר ישב בבוקארסט בתור קונסול אמריקאני ובכל לבו דרש טובת עמו, שנאו הספרדים האלה וירדפוהו, ככל הכתוב בספר ‘רומניה ואמריקה’ של החכם איל”ה נ"י. – –

המשכיל הנכבד ר' עקיבא חשמל הוא באמת איש חמודות, אחד מן השרידים אשר מעטו כמוהו בין עדת המשכילים בכל מקום. עם כל היותו עמל ויגע להביא טרף לביתו, כי לא נתן לו אלוהים עושר ונכסים ובזיעת אפו יאכל לחמו, בכל זאת הוא שמח וטוב־לב, מוכן ומזומן תמיד להיות לעזר ולהועיל לכל המשכילים באי שער עירו, ונמצא להם בבקשתם, וכולם פונים אליו, כי נודע שמו. – –

דבר זר ומפליא ראיתי בבוקארסט. איש אחד זקן בא בימים ושמו ר' יעקב פסנטר, איש שלא למד תורה הרבה ולא יד ושם לו בחכמות ולשונות, פרנסתו היתה מנעוריו שהיה מנגן בכלי פסנתרין (צימבול) ונלווה לחבל המנגנים בכלי שיר, אשר הם על הרוב בארץ ההיא מעם הצוענים, עם לא בינות. אבל האיש הנכבד הזה הוא איש אשר רוח אלוהים בו, רוח אהבת עמו מתנוססת בקרבו אולי יותר מאשר בלב משכילים הרבה יודעי לשון וספר. ויהי בראותו עמל בישראל, ועמו נענה וניגש תחת שבט־אדונים קשה האומרים, כי אין לישראל חלק ונחלה בארץ רומניה וגרים הם הארץ, עם מקרוב באו שמה להכרית אוכל מפי הרומנים יושבי הארץ, ותלבש אותו רוח להגיד לרומנים פשעם ולהראות לעיני השמש, כי שקר בפיהם וישראל עם ישן־נושן בארץ ההיא מני קדם, ויחבר ספר בלשון שהוא שומע, היא שפת יהודית־אשכנזית (זשארגון), החלק הראשון נקרא ‘דברי הימים לארצות רומעניע’ (נדפס ביאסי בשנת 2871), כולל הקורות אשר קרו לארצות האלה שש מאות שנה קודם חשבון הנוצרים וכמה מאות שנה אחרי כן, וכל הגיאוגראפיה של הארצות האלה, ומראה באותות ובמופתים, שהיהודים נאחזו בארץ ההיא עוד קודם חורבן בית ראשון עד היום הזה. והחלק השני מהספר ההוא נקרא בשם ‘קורות היהודים ברומעניע’ (נדפס בלמברג בשנת 1872) כולל כל הקורות שקרו לישראל בארץ ההיא מימי המלך סטפאן השישי (1525) עד מלכות קארל הראשון (1873), ונעתק בקצרה לשפת אשכנז בשם ‘מזכרת ציון’ Andenken ‘Zions’ על־ידי המשכיל אדולף מאנואל ווייצנברג (נדפס בבוקארסט בשנת 1877). כמה יגיעות יגע הזקן הנכבד ההוא לדרוש ולחקור אחר מוצא קורות הארצות האלה וקורות עם בני ישראל שמה מני אז! לא ייאמן כי יסופר איך הלך ברגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, איך חפר בידיו מצבות ישנות בבתי־קברות היהודים בערים ישנות והעלה פנינים יקרים אשר לא זכו חכמים גדולים לעשות. שמים לרום וארץ לעומק ורוחב־לב היהודי האוהב עמו אין חקר! אשרי האיש פסנטר, אשר נתן לו אלוהים לב רגש והקדיש עתותיו לדבר טוב ומועיל כזה, ישא ברכה מאת ה', ומהראוי שמשכילי בני ישראל יכירו וידעו את כל הטוב אשר עשה ויודו לו חסדו, גם יחזיקו בידיו לעת זיקנתו וידע גם הוא, כי לא עמל לשוא, וכי יודע ישראל להשיב תודה לחיק אנשים יקרים העמלים לטובת עמם. – –

 

ג    🔗

­ – – במשך ימי שבתי בבוטושאן, ושמונה ימים ישבתי שם, ביקרתי את בית־הספר לבני ישראל, אשר הדירקטור החכם הרב הלל כהנא מנהל אותו ותחת השגחתו יפרח כזית. הבית הזה ייחלק לשתי מפלגות. המפלגה הראשונה היא בעלת ארבע מחלקות, בהן ילמדו התלמידים כל העניינים הנחוצים בארבע המחלקות המיוסדות על־פי המיניסטריום בשפת הארץ, ומלבד אלה ילמד המנהל החכם במחלקות השלישית והרביעית אמונת ישראל, גלילות הארץ וחכמת החשבון בשפת אשכנז, ובמחלקה הרביעית גם פרקי אבות מבואר בשום־שכל להעיר ולעורר את הילדים על מידות ישרות, אשר יבור לו האדם וחי בהם למצוא חן בעיני ה' ואדם. שפתנו שפת עברית תלומד שם בהשכל ודעת. שני מורים עברים שם, האחד הוא המשכיל הנבון הר“ר יצחק טשאצקיס מברודי, במחלקה הא' והב', והשני החכם הסופר המהולל הר”ר צבי אליזר טלר נ“י מקרית זלוטשוב במחלקה הג' והד'. – – בהמפלגה השנית ילמדו התלמידים גם־כן שפת רומנית על־פי חוקי הפּרוגראם, אבל לא שפת אשכנז, ותחת זה ילמדו שם גמרא עם פירש”י ז"ל. הלימודים העבריים בארבע המחלקות ממפלגה ראשונה הם תורה עם תרגום אשכנז צח, ס' תהילים, משלי ודקדוק לשון עבר. גם לכתוב ילמדו התלמידים שם על־ידי מורים קאליגראפים, אומנים לתפארת. מספר כל המורים בבית הספר הנכבד ההוא הם ארבעה־עשר. – – –

כבר דיברתי למעלה מחברת ‘ציון’, אשר נתייסדה בארץ רומניה לטובת בית ישראל. החברה הנכבדה הזאת הציבה לה יד גם בעיר בוטושאן. ומלבד החברה הראשית הזאת נאספו רבים מנכבדי עדת בני ישראל בעיר הזאת לאגודה אחת חדשה, אשר קראו שמה ‘אור חדש’ (לאמור: אור חדש על ציון תאיר'). מטרת האגודה הזאת ותכליתה נשגבה: להרחיב השכלה, לפחת אהבה נאמנה בלב כל איש ולתמוך ביד נדכאים ואומללים. – –

ביום ג‘, ב’ אדר (24 יאנואר), עזבתי את העיר בוטושטן – – והלכתי לביתי בשלום, ובזה תמו דברי מסעי ברומניה, אשר השאיר רושם גדול בלבי.