כלא

Aramaic

Verb

כלא • (transliteration needed)

1. to stop, to cease, to pause
2. to hinder, to restrain, to forbid

Hebrew

Root
כ־ל־א (k-l-ʾ)
5 terms

Noun

כֶּלֶא • (kéle) m [pattern: קֶטֶל]

1. prison, jail

   בכלא ― b'kéle ― in jail

Synonyms

• בֵּית כֶּלֶא (bet kéle)
• בית סוהר / בֵּית־סֹהַר (bét sóhar)
• בֵּית הָאֲסוּרִים (bet ha'asurím)
• מַאֲסָר (ma'asár)

References

• H3608 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Verb

כָּלָא • (kalá) (pa'al construction, passive counterpart נִכְלָא)

1. (transitive) To jail, to lock up, to hold (someone) prisoner.

Conjugation

Conjugation of כָּלָא (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לכלוא / לִכְלֹא
		action noun		כְּלִיאָה
		passive participle		כָּלוּא
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	כָּלָאתִי		כָּלָאנוּ
	second	כָּלָאתָ	כָּלָאת	כְּלָאתֶם1	כְּלָאתֶן1
	third	כָּלָא	כָּלְאָה	כָּלְאוּ
present		כּוֹלֵא	כּוֹלֵאת	כּוֹלְאִים	כּוֹלְאוֹת
future	first	אֶכְלָא		נִכְלָא
	second	תִּכְלָא	תִּכְלְאִי	תִּכְלְאוּ	תִּכְלֶאנָה2
	third	יִכְלָא	תִּכְלָא	יִכְלְאוּ	תִּכְלֶאנָה2
imperative		כְּלָא	כִּלְאִי	כִּלְאוּ	כְּלֶאנָה2

¹ Pronounced כָּלָאתֶם and כָּלָאתֶן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• אכל, אלך